זאת כבר ממזמן לא אהבה. יש לנו סוג של חיבור שלא היה לאף אחד אחר, ואף אחד לא יכול להסביר אותו. תגיד לי שאתה רוצה אותי, ותספר לי שאתה לא רוצה מערכת יחסים אבל אתה לא רוצה רק סקס, אתה מחפש משהו בין מחויבות לחוסר מחויבות, בין אהבה למרחק, בין לקיחת סיכון לביטחון. אני אמצא את האומץ שלי בין כל הכאוס, הצללים והבדיות להגיד לך שכלום לא יהיה, כי אני יודעת שזה הדבר הנכון לעשות. החיבור הזה הוא ממזמן לא אהבה וקשר לא יכול לצאת מפה, כי כמו שכולנו למדנו מהסרטים קשר נולד מאהבה הדדית ופה יש מעין חיבור מוזר שקושר אותנו לרצפה וברגע שאנחנו מנסים לעלות למעלה הוא מפיל אותנו חזרה כי הרי אנחנו קשורים. אתה טוען שלקחנו את הרעיון הרומנטי שלנו מאיזה סרט נדוש, והאמת היא שבחיים לא ראיתי סרט מהסוג הזה. וזה מדהים לחוות אותו, ואותך, לא כאהוב ולא כידיד, אלא כמי שאתה. ובחיים לא להתנתק. אנחנו מסתכלים על העבר שהיה מלפני שנתיים כאילו הוא פיסת הזיכרון הכי טובה שהייתה לנו, כשהאמת היא ששם לא נולד דבר חוץ מההיכרות שלנו אחד עם השני, וכל הסיפור נוצר הרבה אחרי זה. בלי כוונה, כששנינו בעלי זוגיות. אף פעם לא אמרנו לאחרים שלא נבגוד, ואנחנו מוצאים את עצמנו כמעט, אבל כמעט, בוגדים. ובשביל מה? אם הרי זאת לא אהבה, אם הרי אין כאן ביטחון ואין כאן אושר. החיוכים שאנחנו מביאים אחד לשני במציאות ודרך המסך הם מזויפים, כולם עשויים מחלקיקי לב שבור ורפרנסים אל העבר המתוק שלנו כשלא היה כזה מתוק. כל חלקי הזיכרון שמהדהדים שוב ושוב נוצרים מההרגל שלנו להישאר בתוך החיבור הזה שלנו ולעולם לא להתנתק. הרגלים רעים. הרי הרגלים רעים הוא השיר שהביא את שנינו למקום הזה עכשיו. הרי הצחוק האמיתי והתמים שלנו מכיתה ט’ הוא מה שהביא אותנו להכיר אחד את השני כבני אדם לקשר פוטנציאלי. וכמו שברק פלדמן כתב פעם, אתה הוא בן הזוג הפוטנציאלי. תמיד תהיה. החיבור הזה שנשאר בינינו מזויף, אנחנו נאחזים בו ללא מטרה, ולעולם לא מוצאים דרך חזרה ממנו. בוא נהיה לבד. בוא רק ניקח רגע, אני אלך לטל, אתה תהיה לבד. כי בחיים לא היית לבד, תמיד הייתי פה.
עכשיו לא אהיה.
(מחר ה10/5 ואני מצטערת אך לא אוכל להתעלם מכך)
(כמה כואב היה לראות שוב, וללכת)
1